Spasticity Information
🇮🇱🇬🇧

גורמים ומצבים הקשורים לספסטיות

ספסטיות מתפתחת בעקבות פגיעה במסלולים במוח או בחוט השדרה שמווסתים תנועה וטונוס שרירים. היא אינה מחלה בפני עצמה, אלא סימן נוירולוגי שעשוי להופיע לאחר שבץ מוחי, בפגיעה בחוט השדרה, בשיתוק מוחין, בטרשת נפוצה ובמצבים נוספים. דפוס הספסטיות תלוי במיקום הפגיעה, בהיקפה ובתפקודו של האדם.

עיקרי הדברים

  • ספסטיות נובעת מפגיעה במערכת העצבים המרכזית, לא מבעיה מקומית בשריר בלבד.
  • אותו מצב רפואי יכול ליצור דפוס שונה אצל אנשים שונים.
  • חולשה, קושי בשליטה בתנועה וספסטיות מופיעים לעיתים יחד.
  • לא כל התכווצות, נוקשות או כאב הם ספסטיות.
  • החמרה פתאומית מחייבת חיפוש אחר גורם מעורר או בעיה רפואית חדשה.

תוכן עניינים

כיצד פגיעה עצבית יוצרת ספסטיות?

תנועה תקינה מבוססת על איזון בין אותות שמפעילים שרירים לבין אותות שמרסנים רפלקסים. כאשר מסלולים יורדים במוח או בחוט השדרה נפגעים, רפלקס המתיחה עלול להפוך פעיל מדי. התוצאה יכולה להיות התנגדות שתלויה במהירות התנועה, עוויתות, קלונוס ותנוחות אופייניות. ספסטיות היא רק חלק מתסמונת הנוירון המוטורי העליון (Upper Motor Neuron Syndrome), הכוללת לעיתים גם חולשה, ירידה בשליטה סלקטיבית ושינויים ברפלקסים.

שבץ מוחי

שבץ מוחי הוא גורם שכיח לספסטיות במבוגרים. הפגיעה יכולה להשפיע על צד אחד של הגוף וליצור דפוסים כגון כתף שמסתובבת פנימה, מרפק וכף יד שמתכופפים, ברך נוקשה או קרסול שפונה מטה ופנימה. הספסטיות אינה בהכרח מופיעה מיד; היא יכולה להתפתח או להשתנות בשבועות ובחודשים שלאחר השבץ.

הסיכון וההשפעה אינם נקבעים לפי הטונוס בלבד. חולשה, פגיעה תחושתית, כאב בכתף, הזנחת צד וקושי בתכנון תנועה משפיעים גם הם על התפקוד. הערכה מוקדמת ומעקב מאפשרים לזהות שינוי בטווח התנועה, בעור ובהליכה. ראו ספסטיות לאחר שבץ.

שיתוק מוחין

שיתוק מוחין הוא קבוצה של מצבים קבועים בתנועה וביציבה שנובעים מפגיעה או מהתפתחות לא תקינה של המוח המתפתח. ספסטיות היא דפוס מוטורי שכיח בשיתוק מוחין, אך חומרתה ופיזורה משתנים. היא יכולה לערב רגל אחת, צד אחד, שתי רגליים או אזורים רבים בגוף.

אצל ילדים ומתבגרים חשוב להבחין בין טונוס דינמי לבין שינויים מבניים שמתפתחים עם הגדילה, כגון קיצור שרירים או שינוי במפרקים. המטרות עשויות לכלול נוחות, השתתפות, היגיינה, הליכה, שימוש ביד ומניעת כאב. הטיפול חייב להתחשב בגדילה, בתפקוד ובמשפחה ולא להסתמך רק על בדיקת טונוס.

טרשת נפוצה

בטרשת נפוצה (Multiple Sclerosis) פגיעה במיאלין ובמסלולים עצביים במוח ובחוט השדרה יכולה לגרום לספסטיות, חולשה, עייפות, כאב ושינויים בתחושה. התסמינים עשויים להשתנות לאורך היום ובין תקופות של המחלה. חום, זיהום, עייפות ובעיות בשלפוחית או במעי יכולים להחמיר זמנית את הטונוס.

NICE NG220, ששמו המדויק Multiple sclerosis in adults: management, כולל המלצות להערכת ספסטיות ולטיפול בה בהקשר של טרשת נפוצה. הוא אינו הנחיה כללית לכל סוגי הספסטיות. חשוב לבדוק אם הפחתת הטונוס עלולה להסיר תמיכה שהאדם משתמש בה לצורך עמידה או העברה.

פגיעה בחוט השדרה

לאחר פגיעה בחוט השדרה עלולים להופיע טונוס מוגבר, עוויתות וקלונוס מתחת לגובה הפגיעה. אצל חלק מהאנשים הטונוס מסייע בשמירה על מסת שריר, בעמידה או בהעברות; אצל אחרים הוא גורם לכאב, להפרעה בשינה, לקושי בהושבה או לסיכון לפגיעה בעור.

החמרה פתאומית לאחר פגיעה בחוט השדרה יכולה להיות אות לבעיה אחרת, כגון זיהום בדרכי השתן, עצירות, פצע לחץ, שבר או גירוי מכאיב שאינו מורגש היטב. במקרים מסוימים גירוי מתחת לגובה הפגיעה עלול להיות קשור לדיסרפלקסיה אוטונומית, מצב שדורש תגובה רפואית מהירה בהתאם להנחיות האישיות.

פגיעה מוחית טראומטית ונרכשת

פגיעה מוחית טראומטית, חוסר חמצן למוח, גידולים, זיהומים ומצבים מוחיים נרכשים אחרים יכולים לפגוע במסלולי התנועה וליצור ספסטיות. התמונה הקלינית עשויה לכלול גם שינויים בקוגניציה, בהתנהגות, בתקשורת, בשיווי המשקל ובתחושה. משום כך תוכנית הטיפול צריכה להתאים ליכולת להשתתף בתרגול ולרמת התמיכה הזמינה.

מצבים נוספים במוח ובחוט השדרה

ספסטיות יכולה להופיע גם במחלות תורשתיות מסוימות, במיאלופתיה, לאחר ניתוח או פגיעה אחרת בחוט השדרה ובמחלות נוירולוגיות נוספות. עצם נוכחותה אינה מזהה את האבחנה. כאשר הסיבה אינה ידועה, הבירור נקבע לפי גיל, מהלך התסמינים, בדיקה נוירולוגית וממצאים נוספים.

מדוע הדפוס שונה בין אנשים?

מיקום הפגיעה קובע אילו מסלולים נפגעו, אך אינו ההסבר היחיד. הזמן שעבר, כאב, חולשה, תחושה, טווחי תנועה, פעילות, טיפול קודם ומצב בריאותי משפיעים על התמונה. גם סביבה ומשימות משנות את האופן שבו הספסטיות מורגשת: טונוס שאינו מפריע בשכיבה יכול להפוך משמעותי בזמן הליכה, לבוש או טיפול ביד.

מדוע חולשה וספסטיות מופיעות יחד?

פגיעה במסלולים המוטוריים יכולה להפחית שליטה רצונית ובמקביל לשחרר רפלקסים מעיכוב. לכן שריר עשוי להיות חלש בעת ניסיון להפעילו, ובכל זאת להתנגד לתנועה פסיבית או להיכנס לעווית. הפחתת הטונוס לבדה אינה מחזירה כוח או תיאום. זו אחת הסיבות לשלב טיפול בטונוס עם שיקום מוכוון משימות.

האם כל התכווצות שריר היא ספסטיות?

לא. התכווצויות יכולות להיגרם ממאמץ, התייבשות, הפרעה במלחים, מחלה של עצב היקפי או גורמים אחרים. נוקשות יכולה לנבוע מכאב, דלקת מפרקים, קיצור רקמות, ריגידיות או דיסטוניה. אבחון ספסטיות מבוסס על ההיסטוריה והבדיקה, כולל האופן שבו ההתנגדות משתנה עם מהירות התנועה. ראו תסמינים ואבחון.

מהגורם לתוכנית הטיפול

האבחנה מספקת הקשר, אך תוכנית הטיפול נקבעת לפי הבעיה בפועל. שני אנשים לאחר שבץ עשויים להזדקק לגישות שונות אם אצל אחד המטרה היא פתיחת היד להיגיינה ואצל האחר המטרה היא יציבות בהליכה. הצוות בוחן אם הטונוס דינמי, אם קיים קיצור קבוע, אילו גורמים מחמירים קיימים ומה האדם רוצה להשיג.

כיצד הגורם והזמן שעבר משפיעים על התמונה?

ספסטיות אינה תופעה קבועה שאפשר לנבא רק לפי שם האבחנה. בשלב מוקדם לאחר פגיעה במוח או בחוט השדרה הטונוס עשוי להיות נמוך, ובהמשך להתגבר או להשתנות. במקביל עלולים להתפתח קיצור של שרירים ורקמות, כאב, ירידה בפעילות ודפוסי תנועה מפצים. לכן חשוב להבחין בין שינוי עצבי דינמי לבין מגבלה מבנית שהצטברה לאורך זמן.

גם דפוס הפגיעה משנה את הצרכים. ספסטיות ממוקדת בכף היד עשויה להשפיע בעיקר על היגיינה, לבוש ושימוש ביד, בעוד שמעורבות רחבה ברגליים יכולה להשפיע על ישיבה, מעבר, הליכה ושינה. בפגיעות מתקדמות או משתנות, כמו טרשת נפוצה, נדרש מעקב חוזר משום שהמטרות והאיזון בין תועלת הטונוס לבין הנזק שהוא גורם עשויים להשתנות.

ספסטיות בילדים לעומת מבוגרים

אצל ילדים מערכת השריר והשלד ממשיכה לגדול, ולכן משיכה ממושכת של שרירים ודפוסי תנועה לא מאוזנים עלולים להשפיע על טווחי התנועה ועל מבנה המפרקים. ההערכה צריכה להתייחס להתפתחות, להשתתפות בבית ובמסגרת החינוכית ולמטרות המשפחה. אצל מבוגרים קיימת חשיבות נוספת למחלות רקע, לתרופות, לסיכון לנפילות, לבריאות העור וליכולת של מטפלים לסייע בבטחה.

מתי כדאי לפנות לבדיקה?

יש לפנות להערכה כאשר מופיעים נוקשות, עוויתות או שינוי בתנועה ללא אבחנה ברורה, כאשר התסמינים מחמירים, גורמים לכאב, מפריעים לשינה או לתפקוד, מקשים על היגיינה או פוגעים בעור. שינוי פתאומי עשוי להצדיק בדיקה של זיהום, כאב, שלפוחית, מעי, עור וציוד.

יש לפנות בדחיפות במקרה של חולשה חדשה ופתאומית, צניחת פנים, שינוי בדיבור, אובדן תחושה, כאב ראש חריג, פגיעה חדשה בעמוד השדרה, קושי נשימתי, בלבול או הידרדרות משמעותית. מידע באתר אינו יכול לקבוע את הסיבה לתסמין חדש.

שאלות נפוצות

האם ספסטיות תמיד מתחילה מיד אחרי פגיעה?

לא. היא יכולה להופיע מוקדם או להתפתח בהדרגה. גם לאחר שהתבססה, העוצמה עשויה להשתנות בהתאם לבריאות, לכאב, לפעילות ולגורמים סביבתיים.

האם חומרת הפגיעה מנבאת את חומרת הספסטיות?

לא באופן מלא. יש קשרים כלליים, אך הדפוס וההשפעה התפקודית שונים מאוד. הערכה אישית חשובה יותר מהנחה המבוססת על שם האבחנה בלבד.

האם ניתן למנוע קיצור קבוע?

לא תמיד, אך מעקב אחר טווחי תנועה, התאמת תנוחה, פעילות, ציוד וטיפול מוקדם בבעיה תפקודית יכולים להפחית סיכון בחלק מהמקרים.

מקורות

הבהרה רפואית ומידע עריכתי

המידע נועד לשירות הציבור ולהשכלה כללית בלבד ואינו תחליף לאבחון או לייעוץ רפואי אישי. התוכן נערך ונבדק מול המקורות המופיעים בעמוד; הוא אינו מוצג ככזה שעבר בדיקה רפואית בידי איש מקצוע מזוהה. עודכן לאחרונה: 1 בספטמבר 2026. ראו מדיניות העריכה.

המשך קריאה באתר

טרשת נפוצה עלולה לפגוע במסלולים שמווסתים טונוס שרירי. קראו את המדריך הייעודי על ספסטיות בטרשת נפוצה, הכולל תסמינים, גורמים מחמירים ואפשרויות טיפול.

פגיעה בחוט השדרה יכולה לשנות את מסלולי הרפלקסים ואת ויסות טונוס השרירים. קראו את המדריך על ספסטיות לאחר פגיעה בחוט השדרה, כולל דפוסי תנועה, גורמים מעוררים וסימני אזהרה.

פגיעה מוחית טראומטית עלולה לשבש גם את המסלולים המווסתים את טונוס השרירים. קראו כיצד עלולה להתפתח ספסטיות לאחר חבלת ראש וכיצד מעריכים אותה.