ספסטיות בטרשת נפוצה: תסמינים, גורמים מחמירים ואפשרויות טיפול

ספסטיות היא תופעה שכיחה אצל אנשים עם טרשת נפוצה, אך היא אינה נראית או מורגשת באותו אופן אצל כולם. אצל אדם אחד תופיע נוקשות בקרסול רק לאחר הליכה ממושכת; אצל אחר יהיו עוויתות כואבות ברגליים, הפרעה בשינה או קושי במעברים ובטיפול העצמי. הדרך הנכונה להתמודד איתה היא להבין מה השתנה, לחפש גורמים שניתן לתקן ולבחור טיפול לפי מטרה אישית, ולא לנסות לבטל כל טונוס שרירי.

פיזיותרפיסטית מדריכה אדם עם טרשת נפוצה בתרגול הליכה נתמך ובטוח

עיקרי הדברים

ספסטיות בטרשת נפוצה יכולה לגרום לנוקשות, עוויתות, קלונוס, כאב והגבלת תנועה, אך גם חולשה, עייפות, שינוי בתחושה ונוקשות במפרק עלולים ליצור קושי דומה.
כאשר יש החמרה פתאומית, חשוב לבדוק זיהום, בעיה בשלפוחית השתן או במעיים, כאב, לחץ על העור, תנוחה לא מתאימה וגורמים נוספים.
הטיפול נקבע לפי מטרה. טונוס מסוים עשוי לעזור לעמוד או לעבור בין משטחים, ולכן הפחתה חזקה מדי עלולה לפעמים לפגוע בתפקוד.
פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, תרגול, התאמת תנוחה וניהול עצמי משתלבים לעיתים עם תרופות או טיפול ממוקד.
תסמין נוירולוגי חדש או מתמשך דורש בדיקה, ואין להניח אוטומטית שמדובר רק בספסטיות.

מדוע מופיעה ספסטיות בטרשת נפוצה?

טרשת נפוצה עלולה לפגוע במיאלין ובמסלולים עצביים במוח ובחוט השדרה. כאשר המסלולים שמווסתים בדרך כלל את פעילות השרירים נפגעים, רפלקס המתיחה עשוי להפוך פעיל מדי. השריר מתנגד אז יותר לתנועה מהירה. ההתנגדות שתלויה במהירות התנועה היא אחד המאפיינים של ספסטיות.

ספסטיות היא רק מרכיב אחד בתסמונת הנוירון המוטורי העליון. טרשת נפוצה יכולה לגרום גם לחולשה, תנועה איטית, קושי בשליטה בררנית, רעד, אטקסיה, שינוי בתחושה ועייפות. לכן רגל שמרגישה כבדה ונוקשה יכולה לבטא כמה בעיות בעת ובעונה אחת. הפחתת פעילות־היתר של השריר אינה מתקנת בהכרח חולשה, הפרעה בשיווי משקל או ירידה בסבולת.

התסמינים יכולים להשתנות לאורך היום ובמהלך המחלה. תנוחה, פעילות, טמפרטורה, כאב, שינה ובעיות בריאות אחרות משפיעים עליהם. משום כך בדיקה קצרה במרפאה אינה מספיקה תמיד, וחשוב לתאר לצוות מה קורה בבית, בעבודה, בהליכה ובטיפול העצמי.

כיצד ספסטיות הקשורה לטרשת נפוצה יכולה להרגיש?

אנשים מתארים נוקשות, משיכה, איבר שאינו נרפה, או קפיצה פתאומית של היד או הרגל. לעיתים ההתנגדות מופיעה רק בתנועה מהירה, ולעיתים יש עוויתות חוזרות גם במנוחה. קלונוס הוא רצף קצבי של התכווצויות, שמופיע לעיתים סביב הקרסול. התופעות יכולות להיות ללא כאב, לא נעימות או כואבות מאוד.

נוקשות שמקשה לכופף את הברך, להניח את העקב או להעביר את כף הרגל קדימה.
רגליים שמתיישרות, מצטלבות או נמשכות זו לזו בזמן הליכה או מעבר.
עווית כיפוף פתאומית שמקרבת את הירך והברך אל הגוף.
עוויתות בלילה שמפריעות לשינה או לשינוי תנוחה.
נוקשות ביד או בזרוע שמשפיעה על הושטת יד, לבוש או ניקוי כף היד.
קושי לשבת בנוחות או לשמור על תנוחה יציבה.
לחץ על העור, כאב או קושי להתאים נעל וסד.

התסמינים שכיחים בגפיים התחתונות, אך גם הידיים והגו עשויים להיות מעורבים. ההשפעה התפקודית חשובה יותר מעצם קיומו של טונוס. נוקשות קלה שאינה גורמת לכאב, אינה מגבילה תנועה ואינה מקשה על הטיפול האישי אינה מחייבת תמיד טיפול להפחתתה. לעומת זאת, שינוי בינוני שגורם לנפילות או מונע היגיינה דורש התייחסות.

חשוב גם להבדיל בין ספסטיות לבין קונטרקטורה קבועה, בעיה במפרק או סוגים אחרים של טונוס לא תקין. כאשר טווח המפרק נשאר מוגבל גם בתנועה סבילה ואיטית, כדאי לקרוא על ההבדל בין ספסטיות לקונטרקטורה.

מדוע הספסטיות עלולה להחמיר פתאום?

החמרה בלתי צפויה היא לעיתים תגובה של מערכת העצבים לבעיה אחרת. לפני שמעלים מינון של תרופה או מותחים בכוח רב יותר, כדאי לחפש גורם שניתן לטפל בו. גורמים שכיחים כוללים:

זיהום בדרכי השתן, אצירת שתן או שלפוחית מלאה.
עצירות, שלשול או אי־נוחות בבטן.
פצע לחץ, שלפוחית בעור, ציפורן חודרנית, בגד לוחץ או ציוד שאינו מתאים.
כאב שרירי, מפרקי, עצבי או כאב שיניים.
זיהום בדרכי הנשימה, מחלה אחרת וחום.
ישיבה ממושכת, תנוחה לקויה או שינוי בתמיכה של כיסא הגלגלים.
קור, עייפות, מתח רגשי או שינה לא מספקת.
נפילה, שבר או פציעה אחרת.

אדם עם ירידה בתחושה לא תמיד יזהה בבירור את מקור הבעיה, ולכן חשוב לבדוק את העור ואת הציוד. טיפול בגורם עשוי להחזיר את הספסטיות לרמה הרגילה בלי לשנות את הטיפול הקבוע. המדריך על החמרה פתאומית בספסטיות מציע סדר בדיקה מעשי ומפרט סימני אזהרה.

לחום יש משמעות נוספת בטרשת נפוצה. עלייה בטמפרטורת הגוף יכולה להחמיר זמנית תסמינים נוירולוגיים, משום שמסלולים עצביים שנפגעו מוליכים פחות ביעילות. לעיתים מכנים זאת פסאודו־התקף. ייתכן שתופיע במקביל גם תחושת נוקשות חזקה יותר, אך שינוי נוירולוגי חדש או מתמשך אינו צריך להיות מיוחס לחום בלי ייעוץ מקצועי.

כיצד מעריכים ספסטיות בטרשת נפוצה?

ההערכה מתחילה בבעיה שהאדם חווה. איש המקצוע ישאל על עוויתות, כאב, שינה, נפילות, מרחק הליכה, מעברים, שימוש ביד, תסמיני שלפוחית ומעיים, מצב העור, זמני נטילת תרופות ושינויים שהופיעו לאחרונה. יומן קצר יכול להראות אם התופעה קשורה לשעה מסוימת, לפעילות או לגורם מעורר.

בבדיקה משווים לעיתים תנועה סבילה איטית ומהירה, טווח מפרקים, כוח, תחושה, קואורדינציה, יציבה ושיווי משקל. סולם אשווורת' המותאם מתעד התנגדות לתנועה סבילה, ואילו סולם טרדייה בוחן את התגובה במהירויות שונות. אף אחד מהם אינו מדד מלא לתפקוד. מידע נוסף נמצא במדריך כיצד מודדים ספסטיות?

כאשר הדבר רלוונטי, יש לצפות גם בהליכה ובמעברים. בודקים את מיקום כף הרגל, שליטת הברך, קירוב הירכיים, המאמץ והבטיחות, ולעיתים את ההשפעה של אביזר הליכה או אורתוזה. ביד אפשר למדוד פתיחת כף היד, הושטת יד, ייצוב חפץ או השתתפות בלבוש. כאב דורש הערכה נפרדת ואין לייחס אותו אוטומטית לטונוס.

חשוב להבחין בין שינוי הדרגתי בתסמין מוכר לבין התקף אפשרי של טרשת נפוצה. התקף כולל בדרך כלל תסמין נוירולוגי חדש או החמרה שנמשכת ואינה מוסברת טוב יותר באמצעות חום, זיהום או גורם אחר. צוות הטרשת הנפוצה צריך להעריך חשד להתקף, במיוחד כאשר משתנים הראייה, הכוח, התחושה, שיווי המשקל, תפקוד השלפוחית או החשיבה.

הטיפול מתחיל במטרה מוגדרת

הפחתת ציון בבדיקה אינה מספיקה אם חיי היום־יום אינם משתפרים. מטרה יכולה להיות פחות עוויתות כואבות, שינה טובה יותר, מעבר בטוח, הנחת כף רגל יעילה יותר, לבוש קל יותר, שיפור בהיגיינת היד או השתתפות בפעילות. הצוות והאדם צריכים להחליט כיצד ימדדו הצלחה ומתי יבדקו מחדש את התוכנית.

יש אנשים שנעזרים בטונוס מיישר כדי להישאר זקופים, לעמוד או לעבור בין משטחים. טיפול שמרפה את הרגליים עשוי להקל על כאב אך גם לחשוף חולשה. אין פירוש הדבר שצריך לוותר על טיפול, אלא שיש לשוחח מראש על התועלת ועל המחיר האפשרי ולהתקדם בזהירות. לפעמים טיפול ממוקד או השפעה בשעה מסוימת מתאימים למטרה יותר מהפחתה כללית של הטונוס.

אפשרויות טיפול בספסטיות בטרשת נפוצה

פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ותנועה

השיקום יכול לכלול תרגול נתמך של טווח תנועה, חיזוק, אימון של פעולות, הליכה ומעברים, שיווי משקל, התאמת תנוחה והדרכה לקיצוב מאמץ. יש להתחשב בעייפות, ברגישות לחום, בסיכון לנפילה ובתסמינים אחרים של טרשת נפוצה. אין צורך להימנע מחיזוק רק מפני שיש ספסטיות. המטרה היא תנועה מבוקרת שתומכת בפעילות שנבחרה.

מתיחות עשויות לשפר נוחות ולאפשר שימוש בטווח הקיים, אך הן אינן מרפאות ספסטיות ואין לדחוף אותן דרך כאב. המדריך על מתיחות ותרגילים לספסטיות מסביר עקרונות בטוחים. ריפוי בעיסוק יכול להתמקד בשימוש ביד, לבוש, רחצה, ניהול עייפות, שגרה ביתית וציוד. בעמוד שיקום בספסטיות מוסבר כיצד בונים תוכנית מבוססת מטרות.

תרופות דרך הפה

בקלופן דרך הפה הוא טיפול שכיח כאשר הספסטיות בטרשת נפוצה גורמת לבעיה מוגדרת, למשל כאב או פגיעה בניידות. ניתן לשקול גבפנטין כאשר בקלופן אינו נסבל או אינו מספק הקלה. תרופות נוספות, ובהן טיזנידין או טיפול שניתן בשעות הלילה, עשויות להיבחר לפי המדינה, התסמינים, ההיסטוריה הרפואית והמלצת מומחה.

תרופות אלה עלולות לגרום לישנוניות, סחרחורת, חולשה ותופעות נוספות. הבחירה והמינון תלויים בתפקוד הכליות, בתרופות אחרות, בסיכון לנפילות ולבעיות נשימה ובתפקיד שהטונוס ממלא בתפקוד. אין להפסיק בקלופן ותרופות מסוימות אחרות בבת אחת. שינוי מינון או הפסקה נעשים בהנחיית הרופא. ראו גם תרופות דרך הפה לטיפול בספסטיות.

תרופה מבוססת קנבינואידים

נביקסימולס, תרסיס לפה שמכיל קנבינואידים במינון רפואי, זמין במערכות בריאות מסוימות למבוגרים עם ספסטיות בינונית עד קשה הקשורה לטרשת נפוצה, כאשר טיפול אחר לא הספיק. אין מדובר בשימוש בקנאביס לא מפוקח. יש לבדוק התאמה, לבצע ניסיון טיפולי מבוקר ולקבל הדרכה על נהיגה, סיכונים קוגניטיביים ונפשיים, אינטראקציות וכללי המרשם המקומיים.

בוטולינום טוקסין לדפוס ממוקד

כאשר קבוצה מצומצמת של שרירים יוצרת בעיה ברורה, למשל קירוב כואב של הירכיים, כף יד סגורה או מנח קרסול שמפריע לדריכה, ניתן לשקול הזרקת בוטולינום טוקסין. ההזרקה מחלישה זמנית שרירים פעילים מדי. בחירת השרירים, המינון והמעקב צריכים להיות קשורים למטרה תפקודית או טיפולית ולהשתלב בתוכנית שיקום מתאימה.

בקלופן תוך־שדרתי

כאשר הספסטיות קשה, מפושטת וממשיכה להפריע למרות גישות אחרות, צוות מומחה יכול לבדוק התאמה לבקלופן תוך־שדרתי. התרופה מוזלפת לנוזל שסביב חוט השדרה באמצעות משאבה מושתלת. התהליך מחייב בדיקת ניסיון, ניתוח, מילוי תקופתי ותוכנית דחופה למקרה של תקלה במשאבה או בצנתר. זה אינו טיפול שגרתי בתסמינים קלים.

אורתוזות והתערבויות נוספות

אורתוזה לקרסול וכף הרגל, סד ליד, שינוי במערכת הישיבה או תמיכה אחרת יכולים לשפר יציבות, מנח, נוחות או היגיינה כאשר הם מותאמים לצורך ברור. חשוב לעקוב אחר העור והלחץ, במיוחד כשיש ירידה בתחושה. גבסים סדרתיים או ניתוח נשקלים רק במצבים נבחרים, בעיקר כאשר קיצור קבוע או שינוי מבני הם חלק מהבעיה. יש לבדוק מחדש ציוד כאשר התסמינים והניידות משתנים.

התנהלות יום־יומית עם ספסטיות

עקבו אחר דפוסים. רשמו מתי מופיעות נוקשות ועוויתות, מה עשיתם, מתי נטלתם תרופה, כיצד ישנתם והאם היה כאב או שינוי בשלפוחית ובמעיים.
נועו בקביעות. הפסיקו תקופות ישיבה ארוכות ובצעו את תוכנית התנועה שנלמדה בשיקום.
חלקו את המאמץ. שלבו משימות קשות עם התאוששות ותכננו את היום סביב עייפות צפויה.
נהלו את הטמפרטורה. קירור, אוורור, לבוש קל וסביבה קרירה לתרגול יכולים לסייע כאשר חום מחמיר תסמיני טרשת נפוצה.
הגנו על העור. בדקו אזורים מתחת לסדים, נעליים ותמיכות ישיבה וטפלו מוקדם באודם שאינו נעלם.
בדקו ציוד. סד, אביזר הליכה או מערכת ישיבה שהתאימו בעבר עשויים להזדקק לשינוי.
אל תשנו תרופה בגלל כל תנודה. החמרה זמנית יכולה לנבוע מגורם שניתן לתקן.

שגרה טובה צריכה להתאים לחיים עצמם. היא יכולה לכלול כמה דקות של תנועה בזמן לבוש, אימון מתוכנן, תנוחה נוחה לפני השינה ורשימת בדיקה קצרה לגורמים מחמירים. התוכנית הטובה ביותר אינה בהכרח הארוכה ביותר, אלא זו שהיא בטוחה, משמעותית וניתנת להתמדה.

מתי כדאי לפנות לאיש מקצוע?

יש לקבוע בדיקה כאשר הנוקשות או העוויתות מחמירות, גורמות לכאב, מפריעות לשינה, מגבירות נפילות, מקשות על היגיינה או משנות את ההליכה, המעברים או השימוש ביד. יש לפנות לצוות הטרשת הנפוצה או השיקום אם הטיפול גורם לחולשה משמעותית, ישנוניות רבה, בלבול או ירידה מורגשת בתפקוד. חום, תסמיני שתן, עצירות, פגיעה בעור או כאב חדש צריכים להיבדק כגורמים אפשריים.

יש לפנות לעזרה רפואית דחופה במקרה של חולשה פתאומית בצד אחד, צניחת פנים, קושי חדש בדיבור, קושי נשימתי משמעותי, אובדן הכרה, חשד לשבר, תסמין נוירולוגי שמתקדם במהירות או חוסר יכולת לתת שתן המלווה באי־נוחות ניכרת. שינוי נוירולוגי חדש שנמשך עשוי לדרוש בירור של התקף או סיבה רפואית אחרת.

שאלות נפוצות

האם כל אדם עם טרשת נפוצה יפתח ספסטיות?

לא. ספסטיות שכיחה, אך טרשת נפוצה משפיעה באופן שונה על כל אדם. יש אנשים שלא יפתחו פעילות־יתר משמעותית בשרירים, ואצל אחרים התופעה תשתנה לפי האיבר, השעה ביום ומהלך המחלה.

האם פעילות גופנית יכולה להחמיר ספסטיות?

פעילות מותאמת היא בדרך כלל חלק מהטיפול בטרשת נפוצה ואינה מחמירה ספסטיות באופן אוטומטי. עומס גדול מדי, כאב, התחממות יתר או טכניקה לא טובה עלולים להגביר תסמינים באופן זמני. אם התגובה נמשכת שוב ושוב מעבר לצפוי, כדאי להפחית עומס ולבדוק את התוכנית.

האם תמיד צריך תרופה להרפיית שרירים?

לא. תרופה נשקלת כאשר הספסטיות גורמת לבעיה שחשובה לאדם. טיפול בגורם מחמיר, שיקום, התאמת תנוחה או טיפול ממוקד יכולים להתאים יותר במצבים מסוימים. לכל תרופה צריכה להיות מטרה ברורה ותוכנית מעקב.

האם ספסטיות יכולה לעזור?

לפעמים. טונוס מיישר יכול לעזור לשמור את הרגליים ישרות בזמן עמידה או מעבר. הפחתתו עלולה לחשוף חולשה. זו הסיבה שההערכה צריכה לכלול פעולות אמיתיות ושההחלטה על טיפול מתקבלת יחד עם האדם.

להמשך קריאה

הבהרה רפואית: המידע מוגש כשירות לציבור ולצורכי ידע כללי בלבד. הוא אינו תחליף לייעוץ, לאבחון או לטיפול רפואי אישי. יש להתייעץ עם צוות הטרשת הנפוצה או השיקום לפני שינוי תרופה, תוכנית תרגול או רכיב אחר בטיפול.

עודכן לאחרונה: 15 בספטמבר 2026. עמוד זה לא עבר ביקורת רפואית.

בטרשת נפוצה העייפות היא לעיתים רב־גורמית, ואין לייחס אותה אוטומטית לספסטיות. קראו את המדריך על ספסטיות ועייפות לשאלות הערכה ולכלים לניהול אנרגיה.

טרשת נפוצה עשויה להשפיע על אינטימיות דרך ספסטיות, עייפות, כאב, תסמיני שלפוחית והשפעות תרופתיות. קראו את המדריך הממוקד על ספסטיות, מיניות ואינטימיות לרעיונות מעשיים לתכנון ולשיחה.

שיקום במים וטרשת נפוצה: המדריך על הידרותרפיה לספסטיות עוסק בעייפות, רגישות לחום, שיווי משקל ובטיחות בבריכה.