Spasticity Information
🇮🇱🇬🇧

טיפול בספסטיות

טיפול בספסטיות נועד לשפר תפקוד, נוחות, טיפול יומיומי ובטיחות, ולא רק להפחית טונוס שרירים. הבחירה מתחילה בזיהוי הבעיה שהאדם רוצה לפתור ובהבנה אם הטונוס גם מספק תועלת. ברוב המקרים משלבים שיקום פעיל, טיפול בגורמים מחמירים והתערבות ממוקדת או מערכתית לפי הצורך.

בחירת טיפול לפי פיזור הספסטיות

כאשר הספסטיות ממוקדת במספר קטן של שרירים, טיפול מקומי עשוי לאפשר הפחתה מדויקת יותר של פעילות השריר תוך צמצום השפעה על אזורים שאינם דורשים טיפול. כאשר הטונוס מפושט, למשל בשתי הרגליים או באזורים רבים בגוף, עשויים להישקל טיפול מערכתי, בקלופן תוך־שדרתי או שילוב של גישות. הבחירה תלויה גם בכוח שנותר, ביכולת ההליכה, במחלות הרקע ובסיכון לתופעות לוואי.

טיפול מדורג ולא “פתרון אחד לכולם”

ניהול ספסטיות הוא תהליך של ניסוי מבוקר ומעקב. מתחילים בזיהוי גורמים מחמירים ובהגדרת מטרה, בוחרים התערבות שמתאימה להיקף הבעיה, ומודדים תוצאה לאחר פרק זמן מוסכם. אם אין תועלת משמעותית, יש לבחון מחדש את האבחנה, המטרה, המינון, בחירת השרירים או מרכיבי השיקום. אין הכרח להפחית כל טונוס, ואין טיפול יחיד שמתאים לכל שלב.

לפי הנחיות הקונצנזוס של AAPM&R משנת 2024, התוכנית צריכה להיות מותאמת לאדם ולשלב בין טיפול בגורמים מעוררים, שיקום והתערבויות ממוקדות או מערכתיות לפי הצורך.

לסקירה ממוקדת לפי מצב, קראו על ספסטיות בשיתוק מוחין, מטרות טיפול ואפשרויות שיקום.

עיקרי הדברים

  • מגדירים מטרה תפקודית לפני בחירת הטיפול.
  • בודקים תחילה כאב, זיהום, עצירות, שלפוחית מלאה, פגיעה בעור וציוד לא מתאים.
  • טיפול מקומי מתאים לדפוס ממוקד; טיפול מערכתי עשוי להתאים לספסטיות מפושטת.
  • שיקום הוא חלק מרכזי לפני טיפול, במהלכו ואחריו.
  • התגובה נמדדת לפי המטרה שנבחרה, ולא לפי טונוס בלבד.

תוכן עניינים

מתחילים בהערכה ובמטרה ברורה

מטרה טובה מתארת שינוי משמעותי: לפתוח את כף היד לצורך ניקוי, להפחית כאב שמפריע לשינה, להניח את העקב בנעל, לשפר יציבות בהעברה או להקל על לבוש. המטרה קובעת אילו שרירים דורשים טיפול, איזו התערבות הגיונית וכיצד תימדד הצלחה. לפעמים יעד של נוחות או הקלה בטיפול חשוב יותר משיפור בתנועה עצמאית.

הערכה מלאה כוללת טונוס, טווח תנועה, כוח, שליטה מוטורית, כאב, עור ותפקוד. חשוב להבחין בין פעילות עצבית מוגברת לבין קיצור קבוע של שריר או מפרק. מידע נוסף מופיע בעמוד תסמינים ואבחון.

מטפלים תחילה בגורמים מחמירים

החמרה פתאומית יכולה להיות תגובה לזיהום, עצירות, שלפוחית מלאה, פצע לחץ, כאב, שבר, ציפורן חודרנית, לבוש לוחץ או תנוחה לא מתאימה. במצב כזה, העלאת מינון תרופה אינה בהכרח הצעד הראשון. איתור הגורם וטיפול בו עשויים להחזיר את הספסטיות לדפוס הרגיל ולמנוע תופעות לוואי מיותרות.

שיקום וניהול עצמי

פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק עשויים לכלול תרגול משימות, חיזוק, אימון הליכה ומעברים, התאמת תנוחה, טיפול ביד, הדרכה למטפלים ועבודה על טווחי תנועה. מתיחות יכולות להיות חלק מתוכנית, אך מתיחה אגרסיבית אינה רצויה. תוכנית שיקום צריכה להתמקד במה שהאדם רוצה לבצע בבית, בעבודה או בקהילה.

סדים, גבסים סדרתיים, ציוד הושבה והתאמת נעליים יכולים לעזור במצבים נבחרים. יש לבדוק לחץ על העור, נוחות והשפעה על התפקוד. ציוד שהותאם בעבר אינו בהכרח מתאים לאחר שינוי בטונוס, במשקל או בטווח התנועה.

בוטולינום טוקסין לטיפול ממוקד

כאשר קבוצה מוגדרת של שרירים יוצרת דפוס בעייתי, ניתן לשקול הזרקות בוטולינום טוקסין. החומר מפחית זמנית את העברת האות בין העצב לשריר. הבחירה בשרירים ובמינון נעשית לפי דפוס התנועה והמטרה, ולא רק לפי השריר שנראה נוקשה. לעיתים נעזרים באולטרסאונד, בגירוי חשמלי או בהנחיה אנטומית כדי לשפר דיוק.

השפעת ההזרקה אינה מיידית ואינה קבועה. חשוב לתכנן מראש מה ייעשה בתקופת ההשפעה: תרגול, התאמת סד, עבודה על היגיינת היד או אימון הליכה. הפחתת טונוס בלי תוכנית תפקודית אינה מבטיחה שיפור בפעילות. תופעות לוואי אפשריות כוללות כאב מקומי, חולשה לא רצויה ובמקרים נדירים השפעות מערכתיות; יש לדון בהן עם הצוות המטפל.

חסימה כימית של עצבים

במצבים מסוימים צוות מנוסה עשוי לשקול נוירוליזיס באמצעות פנול או אלכוהול. הפעולה מכוונת לעצב או לענף עצבי ומשמשת להפחתת פעילות יתר באזור מסוים. היא דורשת בחירה זהירה, בדיקה של המבנה האנטומי ודיון בסיכונים כגון כאב עצבי, פגיעה תחושתית או חולשה.

תרופות דרך הפה

בקלופן, טיזנידין, דנטרולן ותרופות נוספות עשויות להתאים כאשר הספסטיות מפושטת או כאשר יש עוויתות באזורים רבים. לכל תרופה פרופיל אחר של תועלת וסיכון. ישנוניות, סחרחורת, ירידה בלחץ דם וחולשה עלולות לפגוע בתפקוד, ולכן לרוב מתחילים במינון נמוך ומתקדמים בהדרגה. ראו תרופות דרך הפה לספסטיות.

אין להפסיק בקלופן בפתאומיות ללא הנחיה רפואית, משום שגמילה חדה עלולה להיות מסוכנת. גם כאשר תרופה מפחיתה עוויתות, יש לבדוק אם היא משפרת שינה, נוחות או תפקוד והאם המחיר בתופעות לוואי סביר.

בקלופן תוך־שדרתי והתערבויות מתקדמות

משאבת בקלופן תוך־שדרתית מעבירה תרופה לנוזל שסביב חוט השדרה. היא עשויה להתאים לספסטיות קשה ומפושטת שאינה נשלטת היטב בדרך אחרת או כאשר תופעות הלוואי של טיפול פומי מגבילות. לפני השתלה מקובל לבצע הערכה ולעיתים מנת ניסיון. המערכת דורשת מילוי תקופתי, מעקב ותוכנית ברורה למצבי חירום.

ניתוחים אורתופדיים או נוירוכירורגיים נשקלים במצבים נבחרים, במיוחד כאשר קיימים קיצורים קבועים, עיוותים, כאב או מגבלה משמעותית. החלטה ניתוחית מתקבלת לאחר הערכה רב־מקצועית ותכנון שיקום לאחר הפעולה. אין מסלול יחיד שמתאים לכל אדם.

כיצד יודעים שהטיפול עובד?

הצלחה נמדדת ביחס למטרה: ירידה בכאב, שינה טובה יותר, ניקוי קל יותר של כף היד, שיפור בטיחות בהליכה, הקלה על לבוש או עמידה יציבה יותר. מדדי טונוס יכולים לתמוך בהערכה, אך אינם מספיקים לבדם. לעיתים טיפול שהפחית טונוס אינו משפר תפקוד, ולעיתים שינוי קטן במדד מאפשר שיפור גדול בנוחות.

יש לקבוע מראש מועד לבדיקה חוזרת. המעקב כולל תועלת, תופעות לוואי, מצב העור והטווח, השפעה על המטפל המסייע והצורך לעדכן את תוכנית השיקום. אם המטרה לא הושגה, בודקים האם היעד היה מתאים, האם נבחרו השרירים הנכונים והאם קיימת מגבלה אחרת כמו חולשה או קיצור קבוע.

שאלות שכדאי לשאול את הצוות

  • איזו בעיה מדויקת הטיפול אמור לשפר?
  • כיצד נמדוד הצלחה ומתי נעריך אותה?
  • האם הטונוס מסייע לי בפעולה כלשהי?
  • אילו תופעות לוואי או סימני אזהרה חשוב להכיר?
  • איזה תרגול או ציוד נדרש לצד הטיפול?
  • מה עושים אם יש החמרה פתאומית או תקלה במשאבה?

שאלות נפוצות

האם חייבים להפחית כל טונוס מוגבר?

לא. מטפלים כאשר הטונוס גורם בעיה משמעותית או מסכן בריאות ותפקוד. אם הוא מסייע לעמידה או להעברה, הפחתה לא מתוכננת עלולה להזיק.

האם הזרקה מחליפה פיזיותרפיה?

בדרך כלל לא. הזרקה יכולה ליצור חלון שבו קל יותר לנוע, לטפל ביד או להתאים ציוד, אך תרגול ותכנון תפקודי עוזרים לנצל את השינוי.

מתי נדרשת בדיקה דחופה?

יש לפנות בדחיפות כאשר קיימת החמרה חדה עם חום, שינוי נוירולוגי חדש, כאב חריג, קושי נשימתי, בלבול, פגיעה משמעותית בעור או חשד לתקלה במשאבת בקלופן. ההנחיות המדויקות תלויות במצב ובטיפול האישי.

מקורות

הבהרה רפואית ומידע עריכתי

המידע נועד לשירות הציבור ולהשכלה כללית בלבד ואינו תחליף לייעוץ רפואי אישי. התוכן נערך ונבדק מול המקורות המופיעים בעמוד; הוא אינו מוצג ככזה שעבר בדיקה רפואית בידי איש מקצוע מזוהה. עודכן לאחרונה: 1 בספטמבר 2026. ראו מדיניות העריכה.

המשך קריאה באתר

כאשר הבעיה העיקרית היא שינה, מטרות הטיפול צריכות להתייחס ליקיצות, לכאב, לשינוי תנוחה בטוח ולתפקוד למחרת. ראו את המדריך הממוקד על ספסטיות בלילה.

כאשר הספסטיות משפיעה בעיקר על הגפה העליונה, מטרות הטיפול יכולות לכלול ניקוי נוח יותר של כף היד, לבוש, מיקום הזרוע או שימוש פעיל. קראו את המדריך על ספסטיות ביד ובזרוע.

כאשר המטרה היא מיקום, היגיינה או הליכה, אורתוזה יכולה להיות חלק מהטיפול. קראו את המדריך על סדים ואורתוזות בספסטיות, כולל התאמה, תוכנית לבישה ובדיקות בטיחות.

לפני שינוי מינון או הוספת טיפול, חשוב לבדוק אם כאב, זיהום, עצירות, לחץ מהעור או שינוי אחר מעוררים את ההחמרה. ראו את המדריך להחמרה פתאומית בספסטיות.

כאשר כאב הוא מטרה טיפולית, חשוב לברר תחילה אם מקורו בפעילות־יתר של שריר, בקונטרקטורה, במפרק, בעצב, בלחץ על העור או בגורם רפואי אחר. ראו את המדריך על ספסטיות, כאב והערכה לפי הגורם.

פעילות גופנית היא לעיתים חלק מתוכנית טיפול רחבה, אך יש להתאים אותה לכאב, לחולשה, לטווח המפרק ולמטרה התפקודית. ראו כיצד לבצע מתיחות ותרגילים לספסטיות בבטחה.

כאשר הספסטיות קשורה לטרשת נפוצה, הטיפול צריך להתחשב בעייפות, ברגישות לחום, בתנודות בתסמינים ובאפשרות שטונוס מסוים מסייע בעמידה או במעבר. ראו את המדריך על טיפול בספסטיות בטרשת נפוצה.

הטיפול בספסטיות מועיל יותר כאשר הוא קשור לתוצאה ברורה בחיי היום־יום ולא רק לציון טונוס. קראו כיצד מגדירים מטרות טיפול מדידות בספסטיות בתחומי התפקוד, הנוחות, הטיפול והבטיחות.

לאחר פגיעה בחוט השדרה מתחילים בדרך כלל בבדיקת גורמים הקשורים לשלפוחית, למעיים, לעור, לכאב ולתנוחה לפני שמשנים טיפול קבוע. המדריך על ספסטיות לאחר פגיעה בחוט השדרה מסביר על שיקום, תרופות, טיפול מוקדי ובקלופן תוך־שדרתי.

כאשר הספסטיות ברגליים משמעותית ומטרות מוגדרות מצדיקות התערבות קבועה, ניתן לשקול הערכה לריזוטומיה גבית סלקטיבית. הניתוח מחייב בחירה קפדנית ושיקום ממושך.

טיפול לאחר פגיעה מוחית צריך להתחשב בקוגניציה, בעייפות, בשלב ההחלמה ובמטרות האדם. ראו את המדריך הממוקד בנושא טיפול בספסטיות לאחר פגיעה מוחית טראומטית.

בדפוסים ממוקדים המערבים עצבים מוטוריים גדולים או עמוקים, מומחה עשוי לשקול נוירוליזה בפנול לטיפול בספסטיות לצד אפשרויות אחרות, לאחר הגדרת מטרות והערכת האנטומיה והסיכונים.

טיפול שמפחית טונוס עשוי לשנות אסטרטגיית הליכה מוכרת. במדריך על ספסטיות ונפילות מוסבר מדוע יש להעריך מחדש גם כוח, שיווי משקל וציוד.

כאשר צניחת כף הרגל נובעת מפגיעה נוירולוגית מרכזית, הטיפול עשוי לכלול מערכת גירוי חשמלי תפקודי שהותאמה אישית. FES מסייע בהרמת הקרסול בתזמון הנכון, אך אינו מחליף בירור של חולשה, ספסטיות, קונטרקטורה, שיווי משקל והנעלה.