כיצד מודדים ספסטיות? סולם אשווורת׳ המותאם, סולם טרדייה והערכה תפקודית

אנשים רבים מתארים ספסטיות כ״נוקשות״ או כתחושה שהשריר אינו משתחרר, אבל הערכה מקצועית צריכה להיות מדויקת יותר. כדי להבין את משמעות התופעה, חשוב לבדוק כיצד השריר מגיב למתיחה במהירויות שונות, האם המגבלה דינמית או קבועה, מה קורה בזמן תנועה יזומה וכיצד כל אלה משפיעים על נוחות, טיפול אישי ותפקוד יום־יומי.

סולם אשווורת׳ המותאם (Modified Ashworth Scale) וסולם טרדייה המותאם (Modified Tardieu Scale) הם שני כלים מוכרים להערכת טונוס ותגובה למתיחה. הם בוחנים היבטים שונים, ולכל אחד מהם יתרונות ומגבלות. משום כך אין ציון יחיד שיכול לתאר את מצבו של אדם או לקבוע לבדו אם יש צורך בטיפול.

אשת מקצוע בודקת את תנועת הזרוע ואת התפקוד במסגרת הערכת ספסטיות

עיקרי הדברים

סולם אשווורת׳ המותאם מדרג את ההתנגדות שמרגיש הבודק בזמן תנועה פסיבית, אך אינו מפריד באופן מלא בין ספסטיות, קיצור שריר, קונטרקטורה וסיבות אחרות לנוקשות.
סולם טרדייה בוחן את תגובת השריר במהירויות מתיחה שונות ומתייחס גם לזווית שבה מופיעה תגובה מהירה או ״תפיסה״.
יש לפרש כל ציון לצד טווח התנועה, הכוח, השליטה המוטורית, הכאב, התנוחה ודפוסי התנועה בפעילות.
ירידה בציון הטונוס אינה בהכרח הצלחה טיפולית. השינוי החשוב הוא השגת מטרות כמו לבוש קל יותר, הליכה בטוחה יותר או הפחתת כאב.
בדיקות חוזרות אמינות יותר כאשר מקפידים על תנוחה, מהירות, שעת בדיקה ושיטה עקביות.

למה חשוב למדוד ספסטיות?

מדידה מאפשרת לתעד נקודת התחלה, לעקוב אחר שינוי ולבחון אם התערבות מסוימת השיגה תוצאה בעלת משמעות. היא עשויה לסייע בהחלטות הנוגעות לשיקום, התאמת תנוחה וסדים, תרופות פומיות, הזרקת בוטולינום טוקסין או בירור התאמה למשאבת בקלופן תוך־שדרתית. הבדיקה יכולה גם לתרום להבחנה בין תגובה עצבית התלויה במהירות המתיחה לבין מגבלה מכנית קבועה.

עם זאת, מדידת טונוס אינה שקולה למדידת התפקוד כולו. לשני אנשים יכול להיות אותו ציון בסולם, אך השפעה שונה לחלוטין על החיים. אדם אחד עשוי ללכת באופן עצמאי וללא כאב, ואילו אדם אחר יתקשה ברחצה, בלבוש, בשינה או במעבר מכיסא למיטה. גם אצל אותו אדם התגובה יכולה להשתנות בין בדיקה שקטה במרפאה לבין הליכה מהירה, מאמץ, מתח רגשי, כאב או עייפות.

הנחיות קליניות עדכניות ממליצות לכן על הערכה רב־ממדית ומכוונת־מטרה. הבודק מבקש לברר אילו שרירים פעילים יתר על המידה, האם מופיעה תגובה למתיחה מהירה, כמה טווח פסיבי קיים, האם חולשה או שליטה מוטורית לקויה תורמות לקושי, כיצד הדפוס משפיע על פעילות ומה האדם ומשפחתו רוצים לשפר.

סולם אשווורת׳ המותאם

סולם אשווורת׳ המותאם, המכונה בקיצור MAS, נפוץ מאוד משום שהוא מהיר ואינו דורש ציוד מיוחד. הבודק מניע מפרק רפוי באופן פסיבי לאורך הטווח האפשרי ומדרג את מידת ההתנגדות. הציונים המקובלים נעים בין 0 ל־4, וביניהם קיימת גם דרגת 1+.

0: אין עלייה בטונוס השריר.
1: עלייה קלה, המתבטאת בתפיסה ושחרור או בהתנגדות מזערית בסוף טווח התנועה.
1+: תפיסה ולאחריה התנגדות קלה בפחות ממחצית הטווח שנותר.
2: עלייה בולטת יותר בטונוס לאורך רוב הטווח, אך עדיין ניתן להניע את האיבר בקלות יחסית.
3: עלייה משמעותית בטונוס המקשה על התנועה הפסיבית.
4: האיבר נוקשה בכיפוף או ביישור.

הפשטות של הסולם היא יתרון, אך עלולה גם ליצור רושם של דיוק שאינו תמיד קיים. הבודק מדרג התנגדות לתנועה ולא מודד ישירות את רפלקס המתיחה העצבי. ההתנגדות יכולה לנבוע מספסטיות, קיצור שריר, נוקשות של רקמת חיבור, שינוי במפרק, כאב, תגובת הגנה או שילוב של כמה גורמים. נוסף על כך, זהו סולם סדר: ההבדל בין 1 ל־2 אינו בהכרח זהה בגודלו להבדל בין 2 ל־3.

מחקרים מצאו שונות במידת ההסכמה בין בודקים. שימוש בפרוטוקול אחיד, הכשרה ותרגול של קבוצות השרירים הרלוונטיות יכולים לשפר את העקביות. במעקב חשוב לתעד את השריר או קבוצת השרירים, הצד, תנוחת המפרק ואופן הבדיקה, ולא להסתפק ברישום ״MAS 2״. שינוי של דרגה אחת בלבד מצריך פרשנות זהירה לצד ממצאים נוספים.

מה הסולם יכול לומר ומה לא?

ה־MAS מספק תיאור קליני מהיר של ההתנגדות הפסיבית ומאפשר לצוותים לדבר בשפה משותפת. הוא אינו מראה לבדו אם ההליכה בטוחה יותר, אם היד נפתחת בקלות או אם הכאב פחת. הוא גם אינו משווה באופן מסודר בין מתיחה איטית למהירה, אף שתלות במהירות היא מרכיב מרכזי בהגדרה הקלינית של ספסטיות.

סולם טרדייה והגרסה המותאמת

גישת טרדייה פותחה כדי לבחון את תגובת השריר במהירויות מתיחה מוגדרות. בגרסאות המקובלות מניעים תחילה את האיבר באיטיות כדי להעריך את מלוא הטווח הפסיבי, ולאחר מכן במהירות גבוהה יותר כדי לזהות ״תפיסה״, קלונוס או תגובה אחרת של השריר. לעיתים משתמשים בגוניומטר למדידת זווית המפרק.

המינוח משתנה מעט בין גרסאות הסולם, אך שתי מדידות מרכזיות הן R2 ו־R1. R2 מייצג בדרך כלל את טווח התנועה הפסיבי המרבי שמתקבל במתיחה איטית. R1 הוא הזווית שבה מזוהה לראשונה תפיסה או התנגדות בעת מתיחה מהירה. בנוסף ניתן לדרג את איכות תגובת השריר, החל מהיעדר התנגדות, דרך תפיסה קצרה ועד לקלונוס ממושך או מפרק שאינו ניתן להנעה.

הפער בין R1 ל־R2 עשוי לספק מידע שימושי. פער גדול עשוי לרמז שחלק ניכר מהמגבלה הוא דינמי ותלוי־מהירות. פער קטן, במיוחד כאשר גם הטווח האיטי מוגבל, עשוי להצביע על רכיב מכני קבוע יותר, כמו קיצור שריר או קונטרקטורה. אין לפרש את ההפרש כאבחנה עצמאית, אך הוא יכול לכוון את המשך הבדיקה ואת תכנון הטיפול.

סולם טרדייה תואם יותר להגדרה של ספסטיות כתופעה תלוית־מהירות, אך ביצועו דורש הקפדה על תנוחה, שליטה במהירות המתיחה ומדידה מדויקת של הזווית. סקירות שיטתיות מצאו ראיות מעורבות או מוגבלות לגבי מהימנותו באוכלוסיות ובקבוצות שרירים מסוימות. גם כאן התוצאה היא חלק מהערכה רחבה ואינה אמת מוחלטת המנותקת מההקשר.

אשווורת׳ לעומת טרדייה: מהם ההבדלים?

השאלה	אשווורת׳ המותאם	גישת טרדייה
מה נמדד בעיקר?	מידת ההתנגדות במהלך תנועה פסיבית	איכות התגובה והזווית במהירויות שונות
משך הבדיקה	בדרך כלל קצר	ארוך יותר ותלוי יותר בטכניקה
האם המהירות נבחנת באופן מובנה?	לא במידה מספקת	כן
הבחנה בין רכיב דינמי לקבוע	מוגבלת	הפער בין R1 ל־R2 עשוי לסייע
המגבלה המרכזית	ההתנגדות אינה ייחודית לספסטיות	קשה לשמור על אחידות ומהימנות

הסולמות אינם חלופיים לחלוטין. צוות עשוי להשתמש באחד מהם באופן עקבי למעקב, או לשלב ביניהם כאשר חשוב להעריך את היחס בין פעילות־יתר דינמית לבין קיצור קבוע. אף אחד מהם אינו אמור להיות הסיבה היחידה להתחיל טיפול או להעלות את עוצמתו.

הערכה תפקודית: למדוד את מה שחשוב בחיי היום־יום

הערכה טובה מחברת בין ממצאי הגוף לבין פעולות אמיתיות. הצוות עשוי להתבונן בהליכה, עלייה במדרגות, מעברים, הושטת יד, אחיזה ושחרור, לבוש, שימוש בשירותים, היגיינה, ישיבה בכיסא גלגלים או עוויתות המפריעות לשינה. הפעילות הרלוונטית תלויה באבחנה, בגיל, בסביבה ובסדרי העדיפויות של האדם.

הבדיקה יכולה לכלול כוח, שליטה מוטורית בררנית, קואורדינציה, תחושה, שיווי משקל, סבולת וטווח תנועה פעיל. צילום וידאו, לאחר קבלת הסכמה ובתנאים בטוחים, עשוי לסייע בהשוואת התנועה לפני טיפול ואחריו. מבחנים מתוזמנים או מדדים תקניים של היד והניידות יכולים להועיל, אך יש לבחור אותם בהתאם למטרה ולא משום שהם זמינים.

סולם השגת מטרות (Goal Attainment Scaling) הוא דרך אחת להגדיר תוצאה אישית. מטרה יכולה להיות ניקוי קל יותר של כף היד, שימוש בסד במשך זמן מוסכם, הליכה למרחק מסוים עם פחות עצירות או שינה עם פחות עוויתות מכאיבות. כאשר מגדירים מראש מה נחשב לתוצאה הצפויה, המעקב נעשה משמעותי יותר מאשר שאלה כללית אם הטונוס ירד.

גם מטרות שאינן כרוכות בתנועה פעילה חשובות. ייתכן שהאדם לא יפתח את היד באופן יזום, אך יסבול פחות כאב, יהיה קל יותר לשמור על העור או שהלבוש יהיה נוח יותר. אלה תוצאות בעלות ערך. מנגד, הפחתת טונוס אינה תמיד רצויה אם האדם משתמש בנוקשות כדי לעמוד או לבצע מעבר. התבוננות תפקודית מסייעת לזהות את האיזון הזה.

גורמים נוספים המשפיעים על התוצאה

כאב, חרדה, עייפות וטמפרטורה עשויים לשנות את תגובת השריר.
עצירות, זיהום בדרכי השתן, פגיעה בעור או סד שאינו מתאים עלולים להגביר עוויתות באופן זמני.
מועד נטילת התרופות עשוי להשפיע על הבדיקה.
תנוחת הראש, הגו והמפרקים הסמוכים משפיעה על השריר הנבדק.
דיסטוניה, ריגידיות וכיווץ רצוני משותף עשויים להיראות כמו ספסטיות או להופיע לצדה.
קונטרקטורה קבועה מגבילה את הטווח גם כאשר פעילות־היתר העצבית מופחתת.

לכן שינוי בלתי צפוי מחייב לבדוק גורמים מעוררים ולבצע הערכה נוירולוגית ושלד־שריר רחבה. מידע נוסף נמצא בעמוד על תסמינים ואבחון של ספסטיות ובעמוד על גורמים ומצבים הקשורים לספסטיות.

כיצד הופכים בדיקות חוזרות לשימושיות יותר?

עקביות משפרת את ערך המעקב. ככל האפשר, אותו בודק צריך להשתמש באותה שיטה, תנוחה, כיוון תנועה ומהירות. התיעוד צריך לציין את הצד ואת קבוצת השרירים ולא רק את שם המפרק. רצוי לתעד גם כאב, פעילות שקדמה לבדיקה, מועד נטילת תרופות ומחלה או גורם מעורר שעשויים להשפיע על הממצא.

מועד הבדיקה החוזרת צריך להתאים להתערבות. לאחר הזרקת בוטולינום טוקסין אפשר לבחון את התקופה שבה צפויה השפעה מרבית וגם אם המטרה המעשית השתפרה. במעקב אחר תרופות דרך הפה יש לבדוק ערנות, חולשה והשתתפות לצד הטונוס. אחרי תהליך שיקומי, היכולת לבצע פעולה ולהעביר אותה לשגרה עשויה להיות חשובה יותר מהציון הפסיבי.

למדידה יש ערך כאשר היא משפיעה על החלטה. אם הציון נאסף אך אינו מסייע בהגדרת מטרות, בבחירת טיפול או בתכנון המעקב, התרומה שלו מוגבלת. הגישה העדכנית מדגישה הערכה חוזרת, מותאמת לאדם ומבוססת מטרות, ולא הסתמכות על מספר יחיד.

שאלות שכדאי לשאול לאחר הערכת ספסטיות

אילו שרירים ואילו פעילויות נבדקו?
האם המגבלה נראית דינמית, קבועה או משולבת?
אילו גורמים נוספים מלבד ספסטיות משפיעים על התנועה?
איזו מטרה מעשית אמור הטיפול לקדם?
כיצד ומתי יימדד השינוי?
האם הפחתת הטונוס עלולה להסיר יציבות שהאדם משתמש בה?
איזה שינוי מחייב פנייה מוקדמת יותר לבדיקה?

שאלות נפוצות

האם אפשר למדוד ספסטיות בבית?

דירוג רשמי בסולם אשווורת׳ או טרדייה דורש הכשרה וטכניקה עקבית. בני משפחה יכולים לתעד מידע חשוב: מתי מופיעות עוויתות, האם הלבוש או ההיגיינה נעשו קשים יותר, כיצד השתנתה השינה ומה גורם להחמרה. יומן קצר או סרטון שנעשה בבטחה ובהסכמה יכולים לסייע בבדיקה המקצועית.

האם ציון גבוה יותר תמיד מעיד על מצב חמור יותר?

לא. ציון גבוה ב־MAS מצביע על התנגדות פסיבית רבה יותר באותה בדיקה, אך ההשפעה על התפקוד משתנה. לעיתים טונוס מסוים מסייע לעמידה או למעבר, ולעיתים ציון נמוך מופיע לצד חולשה או קושי בשליטה מוטורית. המשמעות נקבעת לפי התסמינים והמטרות.

איזה סולם מדויק יותר?

גישת טרדייה מתייחסת באופן ישיר יותר לתלות במהירות, אך גם היא אינה מושלמת. הבחירה תלויה בשאלה הקלינית, באוכלוסייה, בהכשרת הבודק ובצורך לחזור על המדידה. ההערכה החזקה ביותר משלבת סולם מתאים עם טווח, תנועה ותוצאה תפקודית.

האם שיפור מחייב ירידה בציון?

לא בהכרח. אדם יכול להשיג טיפול אישי קל יותר, פחות כאב או תנועה יעילה יותר גם ללא שינוי גדול בציון הטונוס. הצלחה צריכה להימדד ביחס למטרות שנקבעו לפני ההתערבות, לצד בטיחות ותופעות לוואי.

להמשך קריאה

אפשר לקרוא מהי ספסטיות, להכיר את אפשרויות הטיפול בספסטיות ולהבין כיצד שיקום מסייע בהשגת מטרות משמעותיות.

הבהרה רפואית: מאמר זה מוגש כשירות מידע לציבור ואינו תחליף לאבחון, לטיפול או לייעוץ אישי מאיש מקצוע מוסמך. אין להתחיל, להפסיק או לשנות טיפול על סמך עמוד זה.

עודכן לאחרונה: ספטמבר 2026. התוכן הוכן על בסיס הנחיות קונצנזוס עדכניות וספרות מקצועית בנושא הערכת ספסטיות. עמוד זה לא עבר ביקורת רפואית בידי איש מקצוע מזוהה.